Easy Being a Neighbor (Hebrew Post)

היום השכנים והחברים הטובים שלנו מאיה ויניב עזבו את הארץ לשלוש שנות שליחות בחו"ל. החלטתי להקדיש את הפוסט הזה (בעברית, תסלחו לי) לאנשים הנהדרים האלה.

קל להיות שכן.

מה זה כבר דורש ממך? לענות לדלת פעם בכמה זמן? להלוות כוס סוכר או מלפפון? לבדוק אם גם אצלך נפסקו המים ו/או החשמל?

לפעמים זה דורש קצת יותר, נכון - אבל עדיין קל. אז סובלים קדיחות, דפיקות, שיפוצים, סיודים, צבע, חניה עקומה, שקית זבל שמטפטפת.

האמת אין דבר יותר קל מזה. אתה צריך ממש להתאמץ לא להיות שכן. הרי מה, תגור בבית פרטי, עם עכברים וכל הדרעק? או אולי תגור בבית שכל הדיירים הם צרפתים שבאים לגור רק יום בשנה? לא משנה מה תעשה, אתה תהיה שכן.

למרות כל זאת, ממש לא קל להיות שכן טוב. לדעת להתחשב, להבליג, להיות נחמד ולא להרוג את השכנים שלך עם מעדר על כל רעש בצהריים. לדעת שגם אם הם לפעמים לחוצים ולא אומרים שלום, זה בסדר כי גם אתה לפעמים ככה.

לדעת שבניגוד לחברים שלהם שרואים אותם פעם בעשור, אתה רואה אותם כל יום. כשהם חוזרים מהסופר מזיעים ביום שישי בצהריים, וכשהם בדרך ליציאה, מבושמים וחתיכים. אתה רואה אותם כשהם מאושרים אחרי יום הולדת לילדים שלהם, וכשהם מעוצבנים אחרי ריב כזה או אחר. אתה רואה אותם כשהם בני אדם.

והם רואים אותך, בדיוק באותו האופן.

והדבר הכי קשה? הדבר הכי קשה הוא לעשות את כל זה ואחרי כל זה להיות חבר טוב. הכי טוב שיש. הרי אתה שכן - אתה חלק בלתי נפרד מהבית שלי. אני רואה אותך כשאני מגיע הביתה, ואחרי כמה זמן כבר אי אפשר לדמיין את הבית בלעדיך. זה להיות תמיד שמח לראות אותי ואת המשפחה שלי, זה לקבל כמובנת מאליה את העובדה שהדלת תמיד פתוחה, גם אצלי וגם אצלך. זה להרגיש חברות אמיתית, גם כשלא צריך אבקת אפייה.

מיה ויניב - אתם תחסרו לנו מאד. למרות זאת, עם כל הצער והעצב - תנשמו עמוק. זו חוויה של פעם בחיים, ואתם חייבים אותה לעצמכם, וגם קצת למדינה... :-)

תדעו לנצל את התקופה שם על הצד הטוב ביותר. אני בטוח שדרום אפריקה תאהב אותכם לפחות כמו שאנחנו אוהבים אתכם, וזה די הרבה.

והכי חשוב - אל תתרגלו - אתם עוד חוזרים לפה, כן?

Comments

blog comments powered by Disqus